כקלועה בעין הסערה ללא מפלט וללא מכסה, כך, לא יכולתי להימלט ולהסתתר מהאוכל עתיר הקלוריות אשר עמד לנגד עיני בבופה המפואר במלון בו שהינו במהלך החג..

למזלי ניחנתי במשפחה פעילה ולמרות שהייתנו הממושכת במלון הורדנו את עוגות הגבינה, דגי ההרינג, האומלטים המשובחים והפוקצ’ות של ארוחת הבוקר בטיולים ממושכים ברחבי העיר וברביצה בבריכה (השמש גם שורפת קלוריות.. לא?) ..

אך יחד עם זאת, החג נתן את אותותיו, הבגדים קצת לוחצים והמרגש עכשיו מכביד וכבד יותר מכל קילו שבטח העלתי.

בדיעבד, אני ממש שמחה שהתחלנו את דרכנו לפני החגים, כי בכל זאת אכלתי עם מעצורים ועם הידיעה שמחר אתה מחכה לי בבית ולכן לא כדאי להגזים עם עוגת הגבינה והקובה מטפוניה…

אז הנה, היום, בפתיחת “עונת אחרי החגים” כולי רצון לחזור לשגרה ולהמשיך מאיפה שהפסקנו, מאותה הקידומת ואני מקווה שגם מאותה הסיומת.

אז אחרי הפתיח הכל כך מלבב הזה, אני צריכה דחייה במועד הפגישה שלנו .. ולא, לא מחמת הפחד הנוראי מהעלייה עליך וההשלכות שנובעות מכך (דיכאונות, הלקאה עצמית, קפיצה מהמרפסת וכו’ וכו’) אלא עקב עונת החתונות שבאה עלינו לרעה.. (עוד “מכת מצריים” שמשויכת ל”עונת אחרי החגים”).

אני  יותר מאשמח להיפגש עמך בשבוע הבא, כשהשגרה הבאה עלינו לטובה, תחזור להשפיע והנפח ירד במקצת…

בברכה,

זאתי שמתחמקת מלעלות עלייך..