בעבר האמינו שנפשו של אומן צריך שתהא מותרת מן הכבלים החומריים של הגוף. יצירותיהם של אמנים מפורסמים, זכו להיתלות על קירותיהן של מסדרונות ממודרים במוזאונים שונים בעולם, זאת שנים רבות לאחר מותם, וחלק אחר נמכר בכמה וכמה מליוני דולרים.

מתוך כלל בני האדם, ניתן לבודד קבוצה של יוצרים, חלק נכבד, אם לא הרוב, אם לא כולם. אם במפתיע (“אמא תראי איזה צורות יצא לי בקקי”), אם במודע (“אני אפס , אני אפס”), אם בשאיפה (“תסמונת המקפצה לעולם הזוהר” של תוכניות הראלטי ותחרויות הכשרונות) ולעיתים רחוקות יותר, בכישרון.