למרות שאני קבור מתחת לערימת חוברות וספרים של חומר לבחינות הלשכה ואין לי מושג קלוש מה מתרחש בחוץ, עדיין רסיסים של מידע על מה שחשוב באמת, העולם הוירטואלי, חודרים אל הקיום רווי כוסות הקפה והכיף כף הכשר לפסח שלי.

אחת הסנוניות העקשניות שחודרות לאותו מרחב עייף שלי היא סנונית חצופה ובעלת מבטא רוסי כבד, שמבשרת את בואו של הצ’טרולט (Chatroulette). לא יכול להיות שלא שמעתם על זה כבר, אז ברשותכם אני אעבור הלאה, לעיקרו של פוסט זה (כדי לא לצאת חסר, אם יש סיכוי שמי מכם לא מכיר את צ’אטרולט, ייגשו אדוני או גבירתי לכאן ויראו סרט חינני שדי מסביר את העסק, ותודה לחורים ברשת).

מובן מאילו שמקום שבו אנשים יכולים לפגוש אנשים אחרים באנונימיות מוחלטת, יהפוך במהירה לבמה פתוחה של כל המשוגעים, שיכולים להתבטא בצורה החריפה ביותר מתוכם החוצה, מבלי שיהיו חייבים דין וחשבון לאף אחד. סוג של אנונימיות שנוצרת באמצעות גודש של אנשים. סוג חדש של אנונימיות: אנשים נחשפים לחלוטין במצלמה, אך למעשה נסתרים בזכות 30 מיליון משתמשים נוספים בכל חודש.

בהשראת הראשון לאפריל, החלטתי לטפל בנושא הזה דווקא מהכיוון המגוחך שלו. אנשים עם חוש הומור מעולה, הרימו את הכפפה והחלו במתיחות שונות שהועלו כבר ליו-טיוב. אספתי, רק בשבילכם, את הפרקים המוצלחים יותר של אחת הסדרות המעולות בנושא זה:

עולם המותגים והתנהגות הצרכן תמיד עוררו עניין בקרב חברות חדשות וותיקות המבקשות להילחם על ליבו של הצרכן, בעולם המשתנה בקצב מהיר, בעל ערכים המתחלפים בערכים אחרים, ומידע נגיש במרחק נגיעה בכל מקום ובכל זמן. “מהפכות” מותגים והתנהגות צרכן שהייתה נכונה לפני כמה עשורים ועדיין נכונה גם היום אבל חייבת להיות שונה, וכך ניתוץ המיתוסים אשר גובשו ואומתו בשנים שעברו, עקרונות כמו “לוקח הרבה זמן לבנות מותג חזק”, “מותגים חזקים נבנים לטווח ארוך”, “מותג צריך להיות מבודל היטב”, יכול לספק משמעות אמיתית בתכנון אסטרטגי של בניית המותג והפצתו לצרכן. טעות לחשוב שהגדרות אלה אינן נכונות עוד, יש להתחשב בהן בתהליך בניית המותג, מאחר והן מייצגות את ההבנה הצרכנית הבסיסית שיש לקחת בחשבון בבניית המותג. אם בעבר, הצרכן פעל על פי הדיעה שיש לרכוש מוצר יקר באיכות גבוהה על מנת שיחזיק לשנים רבות, כיום הכל אופנתי, זמין ומשתנה, ולכן פעמים רבות הצרכן יבחר להחליף ולהתחדש בפרקי זמן קצרים יותר. לדוגמא במוסיקה, אם בעבר המוסיקה הייתה בידי זמרים ולהקות-ענק בעלות שם עולמי (ביטלס, אבבא, מייקל ג’קסון, מדונה וכדומה), כיום כמעט ולא ניתן למצוא להקות בסדר גודל כזה, ואף אם כן הרי שמדובר בתקופת הצלחה קצרה יחסית ולאחריה דעיכה מהירה מטבלאות המצעדים. עיקר השינוי ננקף לזכותם של השינויים הטכנולוגיים, ההופכים את העולם לכפר גלובלי קטן, ובעצם מסיר את הגבולות ומעניק לכל, בסופו של דבר, את היכולת להיות סופר-סטאר.

אתר זה עלה לאחרונה לאויר, ומציג עצמו כ-
“רשת חברתית מוזיקלית שמפגישה בין אמנים ולהקות ישראליות לגולשים שאוהבים מוזיקה. באתר תוכלו לפתוח דף SIL משלכם ולהנות מכל מה שהאתר מציע.” (מדף הבית)

פעילות האתר פונה לקהל המאזינים, להם הוא מציע האזנה למוסיקה, וכן לאמנים ולהקות – להם הוא מציע פלטפורמת חשיפה בקרב המאזינים, כדי שיכלו “…לגלות אתכם ואת המוזיקה שלכם”, העלאת וידאו ואודיו, סטטיסטיקות
בלוג ופורומים, תחנות רדיו וערוצי וידאו, תמונות לגלרייה ולוח אירועים/הופעות.

התהליך כולל רישום קצת במהלכו, כמנהג עתיק, יש להסכים לתנאי השירות, להלן ציטוט חלק מן התנאים בין האומן והאתר, בנושא של קניין רוחני.

אפנה את תשומת ליבכם לחלקים שהדגשתי (סעיף ב’ 3, 5).

4. זכויות קניין וקניין רוחני

• באתר ימצאו תכנים רבים שיש בהם זכויות יוצרים….חל איסור מוחלט לעשות כל שימוש שהוא בתכנים שבאתר (בין אם תכני גולשים או תכני האתר) מבלי לקבל מראש את הסכמת בעליהם לשימוש, למעט צפייה פרטית בהם באמצעי באמצעותו הוא מוצג באתר. כל שימוש כזה מפר זכויות יוצרים והאתר מתנגד לו בתוקף.
• בהעלאת, העברת או פרסום תוכן כלשהו באתר, בכל דרך או מדיה שהיא, אתם:
  • מצהירים כי אתם הבעלים היחיד של כל הזכויות בתוכן האמור או מחזיקים ברשיון המאפשר לכם העלאת התוכן לאתר והענקת רשיון לאתר, הכל כמפורט בתנאים אלו;
  • מצהירים כי הרשיון המוענק לאתר והשימוש בתוכן על פיו אינם מפרים זכות של צד שלישי כלשהו, הסכמה כלשהי או דין כלשהו;
  • מעניקים באופן בלתי חוזר רשיון עולמי, לא בלעדי, ניתן להעברה, בלתי ניתן לביטול, בלא תשלום, בכל מדיה שהיא (לרבות אך לא רק באינטרנט, באתרים אחרים, בעיתונות כתובה, באמצעי תקשורת אחרים, באמצעי פרסום וכיוב’) להעתיק, להפיץ, ליצור יצירות נגזרות, לפרסם, לבצע, להעמיד לרשות הציבור ולהציג את התוכן, לבדו או בצירוף יצירות אחרות ולעשות כל שימוש אחר בתוכן המותר לבעל זכויות היוצרים בו, בכל מדיה שהיא, לרבות באמצעות אתרים אחרים בטכנולוגיות שונות, דוגמת וידאו מוטמע (embedded video) באתרים האחרים (“הרשיון”);
    
  • מעניקים למי מהגולשים והמשתמשים באתר רשות בלתי חוזרת לצפות באופן פרטי ולא מסחרי בכל תוכן פומבי שהעליתם… …מנגד, חל איסור מוחלט על מי מהגולשים באתר לעשות כל שימוש אחר בתוכן המופיע באתר, אלא בהסכמת בעל הזכויות בו, מראש ובכתב.
  • מוותרים על כל תביעה שעשוייה להיות לכם בגין זכותכם המוסרית בתוכן כנגד האתר /או מי מטעמו ומצהירים כי אין לאחרים זכויות מוסריות בתוכן.
    
  • מתירים לאתר לבצע כל שינוי בתכנים, לרבות העלאת כיתוב על קבי קבצי תמונה או וידאו וקבצים דומים…

  (מתוך האתר)

אם הבנתי נכון, בעצם זה שהאמן מעלה תכנים שהוא יצר לאתר, הוא מעניק לאתר רישיון על היצירות שלו, לעשות בהם כרצונו, הכל כולל הכול. ובנוסף, האמן גם מוותר מראש על כל תביעה על זכות מוסרית בתוכן שלו.

אין ספק שמעטים האמנים שיקראו את התנאים האלה, ובאמת יפנימו את משמעות הדברים. מה שמוביל אותי לשאלתי העיקרית, האם יש משקל בכלל לסעיפים אלה, או שהם מהווים ‘נורמה’ שתהא זהה ומקובלת בשאר אתרים בעלי תכנים דומים? האם נותר שאר בשר, קרוב או מכר מאותה הזכות הזכורה כזכותו הבסיסית של האמן – זכות היוצרים על היצירה לאחר תנאים כאלה?

שנית, האם ראוי האיזון אותו קובעים תנאי השימוש של אתר לפיהם האמן צריך להעניק רשיון בלתי מוגבל בכל קנה מידה, בתמורה לאותה חשיפה מובטחת לכאורה?

ולבסוף, האם מומלץ להירשם בכלל לאתר התולה את השימוש בו בתנאים כאלה?