אני לא עושה לך חיים קלים בהתחלה, כשאתה מגשש ומסתכל עליי מהקצה השני של הבר, אני צוחקת עם החברות, אוחזת את הקווה ביד אחת וסיגריה קולית ביד השניה. אני לא שמה לב אליך.
בסוף אתה ניגש, מסתכל עליי ומרים איתי לחיים עם הגולדסטאר שכבר התחממה לך ביד. הכדור במגרש שלך, אתה מספר לי איזה יום ארוך עבר עליך, משחק אותה מסכן כדי שאני ארחם עליך, אני זורמת, שואלת מה אתה עושה בחיים, מה למדת, אותך זה לא מעניין, אתה מספר לי שאת האקזיט שלך כבר עשית ועכשיו אתה עובד בשביל הכיף.
המחשבות אצלי בראש כבר מתרוצצות, אתה נראה טוב, מריח מאפטרשייב ארומתי ממגנט. מה כבר יכול להיות רע? מה כבר יכול להשתבש?
השיחה זורמת. אתה מספר לי כמה נמאס לך מחיי הרווקות וההוללות של תל אביב, שאתה עוד דקה בן 30 ואתה כבר מחפש להקים משפחה ולמצוא את האחת. אתה מקסים אותי. אחר כך אתה מדבר על איזה ביטוי בפסיכולוגיה בגרוש, אני זורמת, צוחקת, מעירה הערה פה ושם. לפתע, נגמרה לי השתייה אז אתה מזמין אותי לצ’ייסר של וויסקי, כי אתה לא שותה וודקה, אתה בחור איכותי, של וויסקי משובח. אתה יודע להעריך דברים טובים.
הכל מתוכנן אצלך בקפידה, אתה מניח ששתיתי מספיק, הגיע הזמן לצאת מהבר. אני עדיין חושבת. בקלילות יותר, אבל חושבת. אתה מנסה לפתות אותי לבוא אליך הביתה ולהתרשם מאוסף הוויסקי המיושן ששוכב אצלך בדירה. אני מסרבת בנימוס, בכל זאת, אני ליידי.
בסוף התפשרנו שתקפיץ אותי הביתה.
אני מתעוררת למחרת בבוקר, אתה שוכב לידי, ישן. אני מסתכלת עליך, בנוי היטב, פרצוף תמים ונאיבי. אתה מקסים אותי כשאתה ישן. באותה שניה מזדחלת למוחי וצצה לה מחשבת הייסורים העצמיים. מחשבות של מה עשיתי ולמה הייתי צריכה את זה, עולות ומטרידות עוד לפני שיצאנו מהמיטה.
ראיתי שש עונות של קארי ברדשאו, אני מכירה את כל תלאותיה עם מיסטר ביג והמין הגברי בכלל. אני מדקלמת בעל פה את הקודקס שלנו הנשים, איך צריך להתנהג איתכם, מה צריך להגיד, מתי לסרב ומה לא לעשות.
ניצחת אותי ניצחון חורץ, אני לא אראה אותך יותר. הטיול בפארק עם הילדים שלנו יצטרך להידחות. אתה מקפיץ אותי לעבודה. לפני שאנחנו ניפרדים אתה לוקח את מספר הטלפון שלי, שנינו יודעים שהפעולה הזאת מיותרת, הרי אתה לא מתכנן להתקשר אלי. אבל אתה לוקח, שיהיה.
אין לי מילים יותר, רווק תל אביבי הורס שלי. איבדתי כל אמון שאי פעם היה לי בך. תמשיך להיות סורר ולקום במיטות שונות כל בוקר. תמשיך להתלונן על תל אביב, כמה שהיא מקלקלת אנשים וכמה הכל פה שיטחי וזול. הרי זה לא שאתה אחראי לכך… אנחנו, הנשים אשמות שפעם אחרי פעם אנחנו נופלות בפה שלך, רווק תל אביבי סורר שלי.

* הפוסט לא מבוסס על סיפור אמיתי, ואם תגידו שאתן מכירות את רווק תל אביבי סורר אני אכחיש כל קשר.