“פחד ותקווה שלובים אחד בשני, כמו עכבישים בצנצנת”.

כבר בפתיחת ההצגה, בחדר אפלולי, מואר חלופות על ידי קטעי וידאו מגורענים בשחור ולבן, כששאון רכבות חולפות ממלא את מה שנותר מהחדר הקטן בתיאטרון הסמטה, מסביר לנו הפרוטגוניסט הנלהב את כל סוד הקסם והאומללות שלו. מסביר לנו בעצם את הסיפור אותו באנו להיות מסופרים.

אורפיאוס שלנו, המגולם על ידי אורן יאדגר המוכשר לעילא [הודעה דרמטית בסיומו של פוסט זה], דומה מאוד לאורפיאוס היווני המיתולוגי. בחור מאוהב ונואש, אשר כנגד כל היגיון וכנגד כל הסיכויים, מחפש את אהובתו אותה איבד  במותה (היוונים הלכו עד הסוף והרגו אותה, חוליו קורטסאר, כותב הסיפור, לא הגיע עד שם). וכמיטב המסורת אצל היוונים, הכול הולך אצלם בקלות במיתולוגיה, ומה יותר קל מאשר לחפש אותה בשאול, כשהוא אחוז טירוף וכמעט אין שום סיכוי שימצא אותה. כך גם אורפיאוס שלנו, הולך ומחפש את אהובתו, לאחר שאיבד אותה בכוונת מכוון מורטת עצבים ובשיתוף פעולה מצידה, עמוק מתחת לאדמה, בשאול המטרו של פריז. גם אם ימצא אותה, כאשר הסיכוי לכך הוא כ- 0.34% (ואל תדאגו, אורן יסביר ויפרט לכם את הנוסחה הזאת במדויק), כמעט ואין סיכוי שיוכל למשות אותה ממצולות התופת אל אור השמש.